<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקע"א</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שאילה. מי שנטל ספר תורה או של דברי תחנונים או סליחות או תפלות ושאר כתבי הקדש ונשבע שבועה באותו ספר אותה שבועה כשבועת התורה היא, וכיון שמתחרט ורוצה לחזור בה יש בה הפרה והתיר או לא, א"ל רב האיי גאון כך ראיתי ששבועתה כשבועת ספר תורה מה ספר תורה יש בו שמותיו של הקב"ה כך כל ספרים ולא עוד אלא כיון שיש בו כתוב כל אותיות של אל"ף בי"ת הרי האותיות מצטרפין לכמה שמות והן גופה של כל התורה, ואין התיר לשבועתו. וששאלתם מי שכעס וקפץ ונשבע בעל פה בהזכרת השם או בתורה המונחת בארון יש רשות לחכם להתיר שבועתו שנשבע או לא, כך ראיתי הואיל והזכיר את השם המבורך או התורה אין רשות לשום אדם בין חכם בין סופר בין גדול להתיר שבועתו של אדם כל עיקר לא שבועה שנשבעין בספר תורה שהי' בידו, ולא שנשבעין בשם הבורא לא בספר תור' המונחת בארון אין רשות לשום אדם בעול' לבטלה או להתירה ולהפר אותה, וכן הלכה. ועיקר שבועה בתפישת חפץ כגון ספר תורה או תפלין. כך הוא בשכל טוב. ועוד כתב רחש לבי לומר כי האלה היא שמשביע אדם את חבירו כדכת' [ויקרא ה'] ושמעה קול אלה, ושבועה היא שנשבע אדם בעצמו בפיו, ולמה נקראת שבועה כי היא מצוה שביעית שציוה הקב"ה לאדם, שש מצות עשה, בראשונה ציוהו על פיריה וריביה למלאות את הארץ, בשנייה ציוהו על הכבישה לרדות בכל הבריות, בשלישית לאכול כל עשב וזרעונין, ברביעי' שיעבוד בגן עדן, בחמשית שישמרנה, בשישית שיאכל מכל עץ הגן, בשביעית השביעו שלא יאכל מעץ הדעת, ולכך כת' שבעת י"י חסר ו', וכן בפרש' אבימלך על שם השבועה קרא המקום שבעה, ואע"פ שאמרנו שאלה היא מפי אחרים מיהו כיון שקבלה עליו הרי היא שבועה חמורה והוא שעונה אמן, וכן הוא אומ' [במדבר ה'] והשביע הכהן את האשה בשבוע' האלה וכת' ואמרה האשה אמן אמן. בשכל טוב מטעם זה נהגו לומ' לנשבע כשמשביעין סתם העושה כך עוונו ישא דמוקמי ליה בהיכרת, דהא שבועת שוא ושקר בכלל כריתות הן דהא כת' בהו [שמות כ'] כי לא ינקה, ולהכי כתוב בפרש' עוונם ישאו דהיינו חייב כרת וכן הוא או' בכל מקום שנ' עוונם ישאו, או עוונו ישא.
<h2>דף טז.</h2>
שבועה חלה כנדרים דמשנה רווחת היא [שבועות כ"ה ע"א] הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות מה שאין כן בשבועות, הילכך אם נשבע לעבור על המצוה אין צריך היתר חכם לישאל על שבועתו אך לוקה משום שבועת שוא, ואם בלשו' נדר נדר צריך היתר חכם ואינו לוקה, ולה"ר אבי"ה אין נרא' מה שמדמה שבועה לנדרים. אם נשבע שלא אוכל מצה אסור לאכל מצה בלילי פסח, שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח לוקה ואוכל בלילי פסח, ורבינו אלפס ור"ח הביאו זה הירושלמי בשבועות, ומשמע הירושלמי שעל ידי איסור כולל חל שבועה לעבור על המצוה, וה"ר אבי"ה כתב דנר' לו דלעבור לא חייל אפילו על ידי כולל כגון שא' שבועה שאוכל כשירה ונבילה כדאמרי' אלא הן היכי משכחת לה אבל לקיים מהני כולל כגון בלאו שלא אוכל נבילה וכשירה אע"פ שמושבע ועומד, הכי משמע בפר' ג' דשבועות [כ"ד ע"א], והיינו טעמא נמי דהרי שקבל עליו להתענות, דלא דמי לנדרים דחלין על דבר מצוה דלישנא משמע דקאסר נפשיה מן חפצא כעיניין שבועה כדאמ' בריש פר' ואלו מותרין במסכ' נדרים [ט"ז ע"ב] הא דא' ישיבת סוכה עלי והא דאמ' שבועה שלא אשב בסוכה, הילכך לא חלו קבלת תעניותיו אם גזירתינו קודם לנדרו ואע"ג דקרו ליה תלמודא [תענית י"ב ע"א] נדרו לאו דוקא אלא לשון שבועה הוא והוי כולל כיון שאמ' בפירוש הריני מקבל להתענות שיני וחמשי כל השנה הרי הזכיר ימים האסורי' וימים המותרין והיינו כולל דומיא דנביל' וכשירה ולא חייל בלעבור על המצוה, ודכוותה אם אמ' שבועה שלא אוכל מצה שנה אחת או ב' שנים מותר לאכול מצה בלילי פסח, שמשמע שנשבע בפירוש על הפסח ועל שאר ימות השנה ולא מהני כולל כיון שנשבע בפירוש אלא דברים בטילים הם לגבי האיסור, ונר' דלוקה ואוכל מצה בלילי פסח, וכן גבי תענית ידחה נדרו ולוקה כיון דמשמ' לשון שבועה מיתסר נפשיה מן חפצא, אבל אם אמ' שבועה שלא אוכל מצה סתם ולא הזכיר כל השנה ועומד בשאר ימות השנה אפילו למאן דלית ליה איסור כולל חייל שבועתו וכי מטי חג הפסח אסור לאכול מצה דקודם הפסח חל נדרו והוא לא הוזכר פסח ואף אינו במשמעות לשונו בפירוש אלא שלא אמ' חוץ ממצה דפסח כי מטי ליל פסח אסור במצה דמצוה. כללו של דבר נשבע לעבור לא חייל משום שהוא שבועת שוא, ולא הוי שוא אלא אם כן משמ' בפירו' לעבור אבל אם אינו משמע בפירוש לא הוי שבועת שוא וחייל, כדאמ' בפרק ג' דשבועות [כ"ט ע"א] איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות הידוע על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה וכו', ואמרי' והוא שניכר לשלשה בני אדם, וגבי לעבור מצרכינן בפר' ואלו מותרין [נדרים י"ז ע"א] תרי קראי חד למיפטריה מקרבן וחד למפטריה מלאו דשבועה כך נר' לרבי' אליע' הלוי.
<h2>דף כא:</h2>
כל כנוי נדרים, כלומ' מאן דנדר או אישתבע וקא מחרט, אתי קמי רבנן, ואי מומחה אפילו חד, ואי פתח איהו לנפשיה, ואי לא פותחין לו, כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא [כ"א ע"ב] ואמ' אלו באותה שעה עשרה אנשים שפייסוך כלום הייתה נודר, א' ליה לא והתיר לו, קסבר פותחין בחרטה, בפר' (כונס) [קונם] יין [ס"ב ע"ב] א' רבא שרי ליה לצורבא מרבנן דלא ליתן כרגא דכת' [עזרא ז'] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון, מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. והילכת' מפירין נדרים ביחידי ובלילה ובקרובים ובשבת ובמועד, חכם מתיר לעולם, בעל מיפר ביום שמיעה עד הערב, דא' קרא [במדבר ל'] לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו, [כ"ב ע"ב] א' רבא הילכת' פותחין בחרטא ונזקקין לאלהי ישר', [פ"ז ע"א] והילכת' כל תוך דיבור כדיבור דמי בר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש.
<h2>דף סב:</h2>
כל כנוי נדרים, כלומ' מאן דנדר או אישתבע וקא מחרט, אתי קמי רבנן, ואי מומחה אפילו חד, ואי פתח איהו לנפשיה, ואי לא פותחין לו, כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא [כ"א ע"ב] ואמ' אלו באותה שעה עשרה אנשים שפייסוך כלום הייתה נודר, א' ליה לא והתיר לו, קסבר פותחין בחרטה, בפר' (כונס) [קונם] יין [ס"ב ע"ב] א' רבא שרי ליה לצורבא מרבנן דלא ליתן כרגא דכת' [עזרא ז'] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון, מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. והילכת' מפירין נדרים ביחידי ובלילה ובקרובים ובשבת ובמועד, חכם מתיר לעולם, בעל מיפר ביום שמיעה עד הערב, דא' קרא [במדבר ל'] לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו, [כ"ב ע"ב] א' רבא הילכת' פותחין בחרטא ונזקקין לאלהי ישר', [פ"ז ע"א] והילכת' כל תוך דיבור כדיבור דמי בר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש.
<h2>דף עז:</h2>
כל כנוי נדרים, כלומ' מאן דנדר או אישתבע וקא מחרט, אתי קמי רבנן, ואי מומחה אפילו חד, ואי פתח איהו לנפשיה, ואי לא פותחין לו, כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא [כ"א ע"ב] ואמ' אלו באותה שעה עשרה אנשים שפייסוך כלום הייתה נודר, א' ליה לא והתיר לו, קסבר פותחין בחרטה, בפר' (כונס) [קונם] יין [ס"ב ע"ב] א' רבא שרי ליה לצורבא מרבנן דלא ליתן כרגא דכת' [עזרא ז'] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון, מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. והילכת' מפירין נדרים ביחידי ובלילה ובקרובים ובשבת ובמועד, חכם מתיר לעולם, בעל מיפר ביום שמיעה עד הערב, דא' קרא [במדבר ל'] לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו, [כ"ב ע"ב] א' רבא הילכת' פותחין בחרטא ונזקקין לאלהי ישר', [פ"ז ע"א] והילכת' כל תוך דיבור כדיבור דמי בר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש.
פסקי נדרים משכל טוב כל אשר אסרה על נפשה יקום שהרי יצאה מרש' הבעל ולרשות אב לא נכנסה דכיון שנשאת אין לאביה רשות בה, אבל חכם מצי מתיר בין שהיא אלמנה או גרושה או נערה או בוגרת או קטנה שידעה למאי נדרה, וטע' מאי דלא עדיפא מאיש דמתיר ליה חכם, ועוד שאפילו הנשבעת כשהיא תחת בעלה שלא תדבר עם שכינותיה וכיוצא בדבר אין בעלה יכול להתיר שבועתה אפילו בו ביום וחכם מצי מתיר לה, דקיימ' לן הילכת' לכל נדר שנודרת האשה תחת בעלה בעל מיפר ביום שמעו אבל שבועה אין מתיר לה כל עיקר, דקיימ' לן חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מפר.
<h2>דף פז.</h2>
כל כנוי נדרים, כלומ' מאן דנדר או אישתבע וקא מחרט, אתי קמי רבנן, ואי מומחה אפילו חד, ואי פתח איהו לנפשיה, ואי לא פותחין לו, כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא [כ"א ע"ב] ואמ' אלו באותה שעה עשרה אנשים שפייסוך כלום הייתה נודר, א' ליה לא והתיר לו, קסבר פותחין בחרטה, בפר' (כונס) [קונם] יין [ס"ב ע"ב] א' רבא שרי ליה לצורבא מרבנן דלא ליתן כרגא דכת' [עזרא ז'] מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון, מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא. והילכת' מפירין נדרים ביחידי ובלילה ובקרובים ובשבת ובמועד, חכם מתיר לעולם, בעל מיפר ביום שמיעה עד הערב, דא' קרא [במדבר ל'] לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו, [כ"ב ע"ב] א' רבא הילכת' פותחין בחרטא ונזקקין לאלהי ישר', [פ"ז ע"א] והילכת' כל תוך דיבור כדיבור דמי בר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש.
